חיפוש
  • נועם

הגבול בין עניין לבלבול


טיפ מאת לקטורה מקצועית
פרוסת עוגה בדיוק בגודל הנכון לקורא

כמה עניין צריך להיות בתחילת הספר? מי שראה את הלייב שלי בקבוצת סופרים מתייעצים, וודאי שמע את השאלה של אסנת בנושא משיכת הקורא מתחילת הספר. עניתי שעבורי, גם אם הספר לא מותח או מאוד מעניין מהפרק הראשון, אני אתן לו הזדמנות הוגנת ולא אפסול ישר - וזו אכן האמת, גם בתור לקטורית וגם בתור חובבת קריאה.


אבל, לא כל הקוראים כמוני. יש אנשים שהספר צריך לתפוס אותם מהרגע הראשון, אחרת הם לא ימשיכו לקרוא.


אני יודעת שלא גיליתי כאן את אמריקה ובדיוק מסיבה זו כותבים רבים מנסים ליצור עניין התחלתי חזק כל כך, כדי שאף קורא לא יעז להניח את הספר מהיד, אפילו לא כדי לקחת שלוק מהקפה. (או במקרה שלי שוקו, מכירים עוד אנשים שלא התבגרו?).


מצב כזה יכול להיגמר בשלוש דרכים:


1. הסופר לא יצליח ליצור את העניין הראשוני הרצוי והספר יתחיל באופן די משעמם. אולי לא המצב המושלם, אבל לא סוף העולם כמו שאמרתי.


2. הסופר יצליח ליצור עניין ויסקרן את הקורא כבר מהעמודים הראשונים של הספר וההתחלה שלו תיצור את האפקט שכל סופר מקווה לו: עניין התחלתי חזק. המצב הרצוי בכל ספר.


3. הסופר, בניסיון לעניין את הקורא, יכניס כל כך הרבה פרטים "מעניינים" בתחילת הספר, עד שהקורא יתבלבל, העניין יחמוק גם הוא והספר יתחיל באופן מאוד לא מומלץ. לא ממוקד ומבלבל.


וכאן מגיע הטיפ של היום: הגבול בין עניין לבלבול.


אז לא כל ספר צריך להתחיל ברצח מסתורי כדי לעניין את הקורא (למרות שזה נחמד) ואתם בטח לא צריכים "לזרוק" על הקורא הרבה אינפורמציה שאתם חושבים שתסקרן אותו ותגרום לו להמשיך לקרוא - כשבעצם היא רק מרחיקה אותו.


העניין הופך לבלבול ברגע שאתם שוכחים שהקורא לא כתב את הספר והוא לא יודע איך ההיא קשורה להוא ולבניין הזה ולמכונית שחנתה שם בשעה שתיים וחצי ביום הכי חם בשנה. הוא קורא את הטקסט הזה בפעם הראשונה והרבה שמות, מקומות ומצבים מעמיסים על הקריאה. יכול להיות שמה שכתבתם מאוד מסקרן, אבל הוא כל כך עסוק בלזכור את כל האינפורמציה, שהוא שוכח מה עניין אותו מלכתחילה.


לכן, אני מציעה לטפטף את המידע, לחלק את העניין. לתת לקורא פרוסת עוגה של עניין שהוא יצליח לסיים בכמה ביסים - וכמובן תשאיר טעם של עוד. (לעוד משהו מתחשק פרוסת עוגה? עם שוקו כמובן).


נסו לדמיין, למרות שזה קשה, שלא כתבתם את הספר. אתם לא יודעים איך הוא ממשיך ומסתיים, האם כל המידע שאתם נותנים בהתחלה הוא מידע במינון נכון שמקדם את העלילה או שהוא דחוס בפרטים? הוא יוצר עניין או בלבול?


ועכשיו נדבר קצת על חוסר עניין. כאן העניינים הופכים לקצת יותר טריקים. לא להגזים בשמות ובמידע זה דבר אחד, אבל איך נותנים מספיק כדי ליצור עניין? יש שתי דרכים מוצלחות שאני אוהבת לקבל דרכן עניין על ההתחלה:


- הסיפור מתחיל במצב מסקרן, מסתורי או פשוט נוצר על ההתחלה חיבור רגשי עם הדמויות.


- הפרולוג יוצר את הסקרנות שתגרום לי להתעניין במה קורה בהמשך, למרות שההתחלה היא בנאלית, עוד יום בחיים.


עכשיו מה שנותר לכם לעשות הוא למצוא את האיזון ולחתוך את פרוסת העוגה בדיוק בגודל הנכון.


איך אתם יוצרים עניין בתחילת הספר שלכם?

9 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול